יוגה ומערכות יחסים - מה שבין אדם לעצמו
מערכות יחסים הן בבסיס קיומנו, שכן אין דבר בעולם שעומד בזכות עצמו. החיים מורכבים ממערכות יחסים, מקשר בין שני דברים התלויים, ניזונים, נמצאים ביחסי גומלין זה עם זה. בכל רגע נתון אנו מוקפים במערכות יחסים, ובלעדיהן אין לנו קיום. מערכות היחסים שלנו מתקיימות בכמה מישורים: מערכת היחסים שאנו מנהלים עם עצמנו, מערכת היחסים עם האנשים המקיפים אותנו ומערכת היחסים עם הסביבה שאנו חיים בה. החשיבות העצומה של הנושא היא משום שיש קשר הדוק בין איכות החיים שלנו לאיכות מערכות היחסים שאנו מנהלים עם עצמנו, בבית, בעבודה, עם הטבע ועם המדינה שאנו חיים בה.
אם כן, מהי מערכת יחסים איכותית?
מערכות היחסים שלנו נועדו לתמוך בקיום. הקיום שלנו ייתמך בצורה הטובה ביותר כאשר מערכות היחסים שלנו יאפשרו לנו לקיים את התכלית שלה נועדנו. כפי שהאדמה נותנת לנו יציבות והזנה ואנו נותנים לה בתמורה את התנאים המתאימים לשגשוגה, כך אם נפגע באדמה היא לא תוכל למלא את התכלית שלה ולהעניק לנו את היציבות ואת ההזנה לה אנו זקוקים. זו תלות הדדית הנתמכת במערכת גומלים מזינה.
אם כך, נשאלת שאלת המפתח: האם מערכות היחסים שלנו אכן תומכות בקיום שלנו? ומה היא התכלית אותה נועדו מערכות היחסים שלנו לשרת?
לפני שנתייחס לשאלה הזו, עלינו קודם לבחון את מערכת היחסים שאנו מנהלים עם עצמנו. מערכת היחסים הזו היא המשמעותית ביותר והיא אשר נותנת את הטון לכל מערכות היחסים שאנו מנהלים. כמו במקרה חירום בטיסה, קודם כל עלינו לדאוג לעצמנו ורק לאחר מכן נוכל להתנהל באופן מועיל ויעיל כלפי אחרים. אין זו חשיבה אגואיסטית או אגוצנטרית, זוהי חשיבה ששמה את עצמנו במרכז על מנת שנוכל להתנהל ולהגיב לעולם ממקום מודע ולפעול באופן מועיל.
כשאנו באים לחקור את מערכת היחסים עם עצמנו, הדבר הראשון שעלינו לברר הוא: מי אנחנו? עם מי אנחנו מנהלים מערכת יחסים, כשאנו מתייחסים אל עצמנו?
ליוגה יש התייחסות מאד ברורה לסוגיה הזו. לכל מערכת יחסים דרושים שניים – שניים לטנגו, שני צדדים לאותה מטבע, שני חלקים המרכיבים את השלם. הגוף וההכרה שלנו – התחושות, הרגשות והמחשבות שלנו, שאיתם אנו מזוהים ושאנו טועים לחשוב שהם אנחנו, הינם זמניים וחולפים ונתונים לשינוי מתמיד. החלק המודע – המודעות המתבוננת, הריקה, הקבועה, הבלתי ניתנת לשינוי, האינסופית והנצחית – היא הזהות האמתית שלנו. מערכת היחסים שאנו מקיימים עם עצמנו היא אפוא בין האני המודע והקבוע לגוף – המחשבות והרגשות שלנו, שהם זמניים ומשתנים.
האופן שבו גדלנו והתחנכנו מכוון אותנו להזדהות עם הגוף וההכרה, לזהות את עצמנו עם הרגשות והמחשבות שלנו. חינכו אותנו להכיר את עצמנו על פי סט המחשבות האקראיות שרץ לנו בהכרה, מחשבות המבוססות על התנסויות העבר שלנו. חינכו אותנו לייחס לעצמנו קווי אופי על פי התכונות שייחסו לנו לאורך חיינו. במילים אחרות חינכו אותנו לתת למחשבות ולרגשות שלנו לנהל אותנו.
בשפה היוגית, כיוונו אותנו לתפוס את עצמנו ולפעול על פי משהו שהוא זמני ומשתנה, משהו שאיננו יציב, שהוא קפריזי ומוטה. חינכו אותנו לפעול מתוך תפיסה שצבועה בגווני הרגשות שלנו, שמבוססת על התנסויות העבר שלנו, שאותן לא אנחנו בחרנו. למעשה, המחשבות והרגשות שלנו משעבדים אותנו ומגבילים את עולמנו לפעול על פי מה שנעים להם ולהימנע ממה שאינו נעים. הם משאירים אותנו כפופים לצורך שלנו להרגיש טוב. היוגה, לעומת זאת, רוצה להעניק לנו חופש, לאפשר לנו לפעול בהתאם למטרות שלנו ללא קשר למחשבות ולרגשות אשר צובעים את ההכרה.
היוגה רוצה לתת למחשבות ולרגשות שלנו מקום פחות מרכזי. הם נועדו כדי להראות לנו שהרכב הזה – הגוף וההכרה – אכן פועלים. הם נועדו כדי להעיד אם הרכב שלנו פועל כשורה, אם הוא תקין, מאוזן ויציב, ואם הוא פועל כדי לקדם את המטרות שלנו. הם אלו שיעידו כאשר אנו מאבדים האיזון, סוטים מהדרך, אולם הם לא אלו אשר יכתיבו לנו מי אנחנו, כיצד עלינו לתפוס את עצמנו וכיצד עלינו לפעול. עלינו לזכור כי הגוף וההכרה נועדו כדי לשרת אותנו, ואנו אלו אשר משתמשים בהם כדי להגשים את התכלית שלנו.
כמה מאתנו סיגלו לעצמם קווי אופי על פי התנסויות עבר אשר אינן בהכרח רלוונטיות כבר. למשל, אני ביישנית ולכן לעולם לא אעמוד מול קהל; אני לא גמיש ולכן לא אוכל ליהנות מתרגול יוגה; כמה מאיתנו פעלו מתוך מניע רגשי שאינו הולם או מועיל - צעקו ברגע של כעס, הגיבו באלימות, באדישות, כמה מאתנו צפרו בכבישים, דיברו לא יפה לפקיד, כמה מאתנו נסחפו אחרי עוד כוסית, פעלו באימפולסיביות לאור התלהבות רגעית. מעניין לראות עד כמה אנחנו בעצם מופעלים מהמקום הרגשי, ממסרים המבוססים על עבר, מהרגלים ודפוסי התנהגות ישנים אשר מגבילים אותנו ואינם בהכרח מקדמים אותנו לקראת המטרות שלנו.
הזהות האמתית שלנו בחשיבה היוגית היא האני המודע, אותה נוכחות מתבוננת אשר נמצאת שם בכל עת. היא נמצאת שם, כאשר המחשבות והרגשות הזמניים עולים, כאשר הם נוכחים ולאחר שהם מסתיימים. המחשבות והרגשות הם כמו תמונות המוקרנות על המסך: הן משתנות ברצף אולם המסך המקרין אותן נשאר יציב וקבוע, ריק מתוכן.
כאשר נפעל מתוך זהות אמתית, קבועה ויציבה נוכל לפעול על פי מה שנכון ומועיל בסיטואציה, מתוך מקום שאיננו מוטה וצבוע ולפיכך יכול לראות את הדברים כפי שהם ולכוון לפעולה המתאימה. זהו מקום שיש בו חופש וגמישות, זה מקום אשר איננו נצמד לרעיון כזה או אחר אלא יכול להתבונן ולפעול בצורה הטובה ביותר בסיטואציה.
תמיד אנו נפעל בהתאם לידע שיש לנו במערכת. לכן מרב המאמצים בחשיבה היוגית יופנו לרכישת ידע נכון, ידע הרואה את הדברים כפי שהם, הפועל כדי להועיל ולא כדי להרגיש טוב, אשר איננו מבוסס על פי מה שאנו מרגישים אלא על התבוננות מודעת. אם כן, התכלית שלנו במסע החיים הזה היא לגלות את הטבע המודע שלנו. ומערכות היחסים שלנו נועדו כדי לקדם את הגשמת התכלית הזו, כדי לגדול במודעות.
אם מערכת היחסים בין שני החלקים שלנו, הזמני והקבוע, כל כך מבלבלת, מדוע אנו זקוקים לשני החלקים? מדוע הפילוג והמורכבות שהוא מביא אתו?
גם לשאלה הזאת לחשיבה היוגית יש תשובה ברורה: אנו זקוקים לזמני על מנת שהחלק הקבוע המודע יוכל להתגלות. בדיוק כמו שאנו מגלים את השקט רק בהיעדר הצליל, כמו שאנו מגלים את החלל רק בהיעדר הצורה, כך נוכל לגלות את החלק המודע המתבונן דרך תוכני ההכרה הזמניים והחולפים. נוכל לראות את המסך רק כאשר יוקרנו עליו התמונות, דרכן נוכל לראות את ההשתקפות היציבה והקבועה של המסך.
נוכל לגלות את המודעות דרך ההבנה כי יש משהו שונה מהגוף ומההכרה, המצוי שם תמיד, והוא המאפשר לנו לראות את העולם. לא ניתן לראות את המודעות באופן ישיר; ניתן לראות אותה רק כאשר מתבוננים בה דרך ההכרה, וגם אז – זוהי רק השתקפות שלה. בדיוק כמו הפנים הנראות במראה, שאינן הפנים עצמן אלא רק השתקפות שלהן.
אם כן, כל החיים אנחנו נמצאים בחיפוש עצמי אחרי משמעות, אחרי הדבר הבא שיעניק לנו סיפוק, שיביא אושר. היוגה מציבה את הסוף לחיפוש העקר והמתיש הזה אחר אושר שיגיע מדברים חיצוניים, ומפנה את הזרקור פנימה. הטוב איננו מצוי בחוץ, הוא יגיע רק דרך גילוי הטבע המודע האמתי שלנו. כאשר נגלה את המודעות, החיפוש ייפסק. ההתנהלות לא תהיה מונעת מרצון לסיפוק אלא מעשייה מועילה ללא ציפייה לגמול.
אחת מהנחות היסוד שעלינו לשנות היא התפיסה הפטרונית שהחיים הם שלנו. נהפוך הוא, אנחנו באנו לשרת את החיים, ולא לקחת עליהם בעלות. החיים באו כדי לספק לנו תנאים להתפתחות ולגדילה במודעות, והם לא נועדו כדי לרצות ולספק אותנו.
לאדם אשר הגשים את עצמו לא חשוב מהם התנאים החיצוניים שלו, שכן המקור שלו לטוב נמצא בפנים והוא קבוע ויציב. חשוב להבין שלא ניתן לזייף את המקום הזה, לא תעזור לנו ״חשיבה חיובית״ אשר איננה נובעת מבפנים. התנהלות כזו היא תוצר שנלווה לחיים מודעים. רק כאשר נפעל באופן מודע היא תתרחש באופן טבעי.
היוגה מניחה במקום המרכזי את הפעולות שלנו. על פי החשיבה היוגית, מה שנותן משמעות בחיינו איננו מה שאנו חושבים ומרגישים אלא רק מה שאנו עושים. הפעולות שלנו הן אלו שעיצבו את חיינו והן אלו שיוכלו לשנות אותם.
אחת הבעיות היא שאנו מתנהלים מתוך בלבול מבלי להגדיר באופן ברור את המטרות שלנו. פעולה תהיה יעילה רק כאשר נגדיר באופן ברור את המטרה שאותה אנו רוצים לקדם. הגדרת המטרה היא שתקבע אם פעולה מסוימת הייתה מדויקת ומועילה.
הצעד הבא יהיה לקחת אחריות על הפעולות שלנו. זה נכון גם כאשר מערכת היחסים איננה הדדית. ברגע שאנו נשנה את אופן הפעולה שלנו, התקשורת תשתנה, והתוצאות שהיא תביא תהיינה שונות. על פי המסרים שהתקשורת תעביר לנו נוכל להמשיך ולדייק את אופן הפעולה ולעצב את מערכת היחסים כרצוננו. ברגע שנבין שהשליטה בידיים שלנו, נוכל לעשות את הפעולות המתאימות כדי לקדם את המטרות שלנו.
יש כלל פשוט בהקשר לפעולות נכונות שיכול להנחות אותנו בדרך: מה שנעשה באופן תדיר, בדרך כלל תהיה לו השפעה מכריעה על החיים שלנו. מה שנעשה לפרקים, רק מדי פעם, תהיה לו השפעה פחותה. ומה שמזיק, יכולה להיות לו השפעה הרסנית ולכן כדאי שלא נעשה אותו אף פעם.
כך, ישיבה במדיטציה תוכל להשפיע על ההתנהלות שלנו באופן מרבי אם נתמיד בתרגול, ותהיה לה השפעה פחותה אם נתרגל רק מדי פעם. בהתאם, אם נאכל אוכל בריא בדרך כלל ורק לעיתים נאכל שוקולד, הגוף יוכל לעכל אותו ולא תהיה לו השפעה מכרעת על הבריאות שלנו. לעומת זאת, אם נאכל שוקולד כל יום הוא יזיק לנו בוודאות, אנו נשמין, נפתח בעיות בעור וכדומה... בהמשך לכך, דברים מזיקים והרסניים כמו נהיגה בשכרות רצוי שלא נעשה אף פעם, משום שהשפעתם יכולה להיות קטלנית.
למעשה לכולנו, לכל בני האנוש, יש אותה מערכת הפעלה. אנו שונים בצורה ומתוכנתים מעט אחרת בהתאם להתנסויות שצברנו בחיינו, אולם בבסיס, יש לנו מערכת הפעלה דומה אשר עלינו ללמוד כיצד להפעיל באופן נכון. אם נפעיל את המכשיר שלנו מתוך ידע נכון, נוכל לחקור את העולם דרך הכרה בהירה ולגדול במודעות.
עלינו להכיר את הרכב שלנו ואת מערכת ההפעלה שלו על מנת לעשות בו שימוש נכון. אולם מהי מערכת ההפעלה וכיצד היא משרתת את התכלית שלנו?
אנו, למעשה, מכשירים לרכישה של ידע. עלינו לפתח שליטה בתשומת הלב בכדי שנוכל להפנות אותה למה שאנו רוצים לקבל עליו ידע. השליטה בתשומת הלב הכרחית על מנת שנוכל להעביר את השליטה אלינו ולבחור היכן להניח אותה. היכן שתשומת הלב שלנו מאירה – שם אנו חיים, איננו רואים את המקומות החשוכים. כמו כן, שליטה בתשומת הלב תאפשר לנו לבחור בפעולות הנכונות. שריר תשומת הלב חזק כמו כל שריר, והוא יאפשר לפעול כנגד כל התנגדות שעשויה להתעורר ולבחור בפעולה הנכונה.
השליטה בתשומת הלב הכרחית כדי לאפשר התבוננות במושא החקירה שלנו דרך הכרה בהירה, על מנת לקבל עליו ידע נכון שיאפשר לנו לראות אותו כפי שהוא, על פי הזהות האמתית שלו.
באופן זה נוכל לחקור את תוכני ההכרה: את המחשבות, התחושות והרגשות שלנו, ולראות את הטבע הזמני והמשתנה שלהן. אולם בחקירה היוגית אנו מחפשים ידע ספציפי יותר, אנו מחפשים את הידע על המודעות, את הידע על הטבע האמתי שלנו. רק כאשר אל מול התופעות החולפות נראה את הטבע הקבוע של המודעות, נוכל להגשים את התכלית שלנו ולהגיע לסוף החיפוש.
כאשר נחייה מתוך חיבור למקום הקבוע נוכל להתנהל בשלווה וביציבות אל מול תהפוכות החיים. ההתפרקות שלנו מתרחשת בהכרה, לכן אם נזהה את עצמנו עם המקום הקבוע – לא נתפרק בכלל. כמו חרוזים בשרשרת, אם נזהה את עצמנו לא עם החרוזים אלא עם החוט המקשר אותם, נוכל לחוות את המגוון של כל אירועי החיים, מבלי לאבד את החיבור לחוט המקשר, למודעות.
עלינו להבין כי ההכרה היא הלב של המכשיר שלנו. אנו משתמשים בהכרה בכדי לראות; לא ההכרה היא שרואה, אלא אנו שרואים דרך ההכרה. ואם ברצוננו לקבל ידע נכון על העולם עלינו לראות אותו דרך הכרה בהירה, בראייה צלולה שאיננה מוטה על ידי תוכני ההכרה. עלינו להבין כי ההכרה היא כמו משקפיים שאנו מרכיבים בכדי לראות את העולם. אנו רוצים לנקות את המשקפיים כדי לראות תמונה בהירה ומהימנה של העולם, אולם כשהמשקפיים מתלכלכים איננו מאשימים אותם בכך אלא מבינים שזו האחריות שלנו לשמור עליהם נקיים.
בדומה לכך, עלינו להבין שההכרה היא זו שהתלכלכה או נשרטה, ולא אנחנו. החיים שרטו את המשקפיים אבל לא אנחנו אלו שנשרטנו. דרך ההכרה הזו אנו מתבוננים בעולם. במצב נקי – סטווי, של ההכרה תתקבל תמונה בהירה, יציבה וממוקדת והיא תשקף לנו את המציאות כפי שהיא. אולם כאשר העדשה מלוכלכת בבוץ, במצב הטמסי שלה, התמונה שתתקבל תהיה עכורה, חשוכה ומדכאת. כאשר העדשה תשקף אור מרצד, במצב הרגסי שלה, התמונה תהיה חלקית, מעוותת ומבלבלת.
אם כן, ההכרה היא הלב של המכשיר שלנו, דרכה אנו רואים את עולם. כשההכרה שולטת בנו אנו אבודים, אולם אם נשלוט בהכרה – נשלוט בעולם. אחד המשפטים היפים הנאמרים על ההכרה הוא שההכרה היא אדון אכזר אולם משרתת נאמנה.
מצב ההכרה הוא תוצר של הפעולות שלנו. עלינו מוטלת האחריות להניח את התנאים המתאימים על מנת לעשות שימוש נכון בהכרה ולהפוך אותה למשרתת נאמנה. עכשיו, לאחר שהבנו עם מי אנו מנהלים את מערכת היחסים הזו, והכרנו את מערכת ההפעלה שמניעה אותנו, חשוב להבין מה מזין אותנו. בדיוק כמו בגינה כאשר אנו רוצים לטפח צמח אנו נעניק לו את התנאים המתאימים להתפתחות, כך גם בחיים שלנו – אם נניח את התנאים המתאימים, החיים שלנו ישגשגו.
אם כן, מה הם התנאים המתאימים להתפתחות של צמח כל כך עדין ומורכב כמו הגוף וההכרה האנושית?
טיפוח הכרה בהירה – דרך תרגול מדיטציה תוך שימוש במגוון טכניקות. מיקוד באובייקט אחד – שיאפשר לנו לרכוש מיקוד ושליטה בתשומת הלב; דרך מדיטציית מיינדפולנס – התבוננות מודעת בתוכני ההכרה, בתחושות הגופניות, ובמסרים החושים; ודרך חקירה יוגית – שתאפשר לנו לחקור את המציאות ולהתעורר אל הטבע המודע שלנו.
כמו כן, נוכל להשתמש בדרכים שונות אשר משקיטות את ההכרה: טיול בטבע, תרגול יוגה או טכניקות תנועה אחרות, קריאה בספרים מעוררי השראה, לימוד עצמי או דרך מורה רוחני, קרבה לקהילה של אנשים השותפים לדרך, עיסוק באומנות ויצירה ועוד.
טיפוח הקול הפנימי – בנוסף, בכדי לספק לנו סביבה תומכת, עלינו לייצר קול פנימי חיובי אשר יכוון אותנו לפעולות נכונות. עלינו לזהות מתי הקול הפנימי איננו מועיל ולשנות את הטון. עלינו לפנות אל עצמנו מתוך חמלה ורכות, בהמון סבלנות, כמו שפונים לילד קטן ומתחכם שאנו רוצים לתמרן ולכוון אותו לדרך הנכונה.
המערכת האנרגטית – המערכת האנרגטית הפראנית ניזונה ממה שאנו נושמים, אוכלים ושותים. אנו מכניסים לגוף חומרי גלם בצורה של מזון, נוזלים או אוויר, ובית החרושת הפנימי שואב פראנה – אנרגיית החיים, מחומרי הגלם הללו ומעביר אותה לכל המערכת, והוא אחראי גם על סילוק הפסולת דרך הנשיפה, השתן וצואה. אם כן, כדי להזין את המערכת האנרגטית שלנו עלינו לבדוק שחומרי הגלם שלנו עשירים בפראנה.
הזנה של הגוף האנרגטי ושל הגוף הפיזי – כדי להניח תנאים מתאימים לבריאות עלינו לדאוג לגוף האנרגטי כמו גם לגוף הפיזי. לשם כך אנו זקוקים: לנשימת אוויר עשיר בפראנה, לתזונה נכונה, למנוחה נכונה, לתנועה נכונה, להיגיינה אישית ולסביבה נקייה ומסודרת.
על מערכת היחסים ביננו לבין אנשים אחרים וביננו לבין הסביבה – בפוסט הבא.
תודה רבה לגלית לוין על הידע הבהיר והמועיל ששינה את חיי.